עמיגור ניהול נכסים בע"מ נ' פזרקאר ואח'

החלטה

מונחת בפניי בקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה שניתן ביום 2.5.12 במסגרתו הוריתי, בין השאר, על פינוי הנתבעים מהדירה ברחוב הביכורים 7/2 בקרית אתא.

אין חולק כי ביום 26.4.1994 השכירה התובעת לגב' פיזרקאר רבקה ז"ל את הדירה, על פי חוזה שכירות, לתקופה שמיום 26.4.1994 ועד ליום 25.4.1995, וכי לאחר תום תקופת השכירות הנ"ל המשיכה גב' פיזרקאר רבקה ז"ל להחזיק במושכר כדיירת בלתי מוגנת עד לפטירתה ביום 4.11.2008.

כמו כן, אין חולק כי ביום 5.6.2005 חתמו הנתבעים על תצהיר שזו לשונו:

"הננו מצהירים בזאת כי אין לנו שום זכויות בנכס ברחוב הביכורים וכי בשעה שהגב' רבקה פזרקר תאלץ מכל סיבה שהיא לעזוב את הדירה הנ"ל אנו הח"מ מתחייבים בזאת להחזיר את הדירה והמפתחות כשהדירה ריקה מכל חפץ ואדם".

עוד הצהירו הנתבעים בסעיף 5 לתצהיר כי: "אין לנו שום זכויות בדירה הנ"ל".

ביום 16.5.2012 הגישו הנתבעים בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה.

הנתבע 2 הלך לעולמו לאחר הגשת הבקשה, וממילא ייפוי הכח שניתן לבא-כוחו פקע, ולכן בקשתו נמחקת.

באשר לנתבעת 1, זו טוענת כי אמנם חתמה בשנת 2005 על התחייבות לעזוב את הדירה, ואולם: "בסוף שנת 2009 קיבלנו אישור זכאות ממשרד השיכון כי אנו זכאים לדיור ציבורי כחסרי דיור ועל כן לא עזבנו את הדירה שכן יש לנו זכות דיור מטעם המדינה".

עוד טענה הנתבעת כי היא בת 65 (בעלה ז"ל היה אז בן 74), כי השניים חיו מקצבת זקנה, כי אין לה לאן ללכת, וכי משמעות דחיית הבקשה היא זריקתם לרחוב.

ביום 1.12.2010 קיימתי דיון בבקשה. בעת הדיון הודיעני ב"כ הנתבעים כי בכוונתו לפנות בשנית לוועדת החריגים של משרד הבינוי והשיכון (להלן- "ועדת החריגים") על מנת שתאשר לנתבעים להמשיך ולגור בדירה.

בהחלטתי מיום 1.12.2010 דחיתי את מתן ההחלטה בבקשה זו כדי לאפשר לנתבעים למצות הפנייה לוועדת החריגים. אף המלצתי בפני ועדת החריגים לשקול להיעתר לבקשת הנתבעים, לאור התקופה הממושכת בה גרו הנתבעים בדירה, ובפרט לאור גילו של הנתבע 2 שבינתיים הלך לעולמו.

לאחר מכן ניתנו על ידי ארכות חוזרות ונשנות שנועדו לאפשר למבקשת למצות את ההליכים מול ועדת חריגים, הליכים שאני מבינה כעת שלא נשאו פרי.

ביום 26.3.2012 הודיעה התובעת כי הציעה לנתבעת 1 לעבור לדיור מוגן סמוך למקום מגוריה, אך הנתבעת 1 סירבה, ולפיכך, נתבקשתי ליתן החלטה בבקשה לביטול פסק הדין.

בתגובה לבקשה זו טען ב"כ הנתבעת 1 כי הנתבעת 1 ובעלה היו אפוטרופוסים של דודתם, רבקה פזרקאר ובעלה, התגוררו יחד עימה 3 שנים, ולכן זכאים להיחשב כדיירים ממשיכים, לפי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 (להלן- "החוק").

ואולם, טענה זו, שהיא טענה חדשה, שלא נתמכה בתצהיר, ואף לא נטענה בתמיכה לבקשה לביטול פסק הדין, אינה מסייעת בידי הנתבעת 1.

כפי שהבהירה ב"כ התובעת בתגובתה להודעה הנ"ל מיום 27.3.2012, סעיף 1 לחוק קובע כי "דייר ממשיך" הינו:

"בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי;"

בענייננו, הגב' רבקה פזארקר, לפי הנטען, לא שימשה כאפוטרופסית של הנתבעים, אלא להפך, וממילא אין בחוק כדי לסייע לנתבעת 1 בעניין זה.

גם העובדה שהנתבעת 1 זכאית, לפי הנטען, לדיור ציבורי, אינה מעלה ואינה מורידה, ואין בטענה זו כדי להקים לנתבעת 1 זכות להתגורר דווקא בדירה נשוא התביעה, בפרט כאשר הנתבעת 1 התחייבה מפורשות לפנות את הדירה לאחר מותה של רבקה פזארקר ז"ל.